<h1>תורת הבית הארוך לרשב"א בית חמישי שער חמישי</h1>
<h2>דף לז.</h2>
שנינו בפרק השוכר [ע"ז ע"ד ע"א] יין נסך שנפל לבור כולו אסור בהנאה, רשב"ג אומר ימכר כולו לגוים חוץ מדמי יין נסך שבו, פירוש ואפי' נתערב לו ודאי יינן ביין, ימכר כולו חוץ מדמי יין נסך שבו. ולא קימא לן כוותיה ביין של ודאי יינן שנתערב יין ביין, אבל בסתם יינן קימא לן כוותיה, דאמרינן עלה בגמ' (שם) אמר רב נחמן הלכה למעשה, יין נסך יין ביין אסור, חבית בחבית מותר, סתם יינן אפילו יין ביין מותר, כלומר בהנאה, ומוכרו לגוים חוץ מדמי יין נסך [שבו], וברייתא דאגרדמים שקדח במיניקת דקתני אסור, ופרישו בגמרא בפרק ר' ישמעאל (נ"ח, א') דאסור אפי' בהנאה, אע"ג דההוא משום טיפה שנופלת מפיו וחוזרת לחבית הוא, כדתניא בתוספתא (פ"ח, ה"ב) קדח במיניקת ונפלה ממנה טיפה כל שהוא, אסורה מפני שטיפה של יין נסך אסורה, ואוסרת כל שהוא, ההיא אתיא כרבנן דרבן שמעון בן גמליאל, ולית הלכתא כוותייהו, ואע"ג דאקשינן מינה בפרק ר' ישמעאל (שם) לרבא שהתיר [את הכל] בהנאה, הכי קאמ' ליה, מדרבנן נשמע לרשב"ג, כי היכי דלרבנן טיפה אחת אוסרת כל תערובתה, אלמא אותה טיפה אסורה [בהנאה], אף לרשב"ג כל שנגע גוי ביין, ונתערב ביין אחר, מה שנגע בו ונתערב אסור וימכר כולו חוץ מדמי אותו יין ששכשך.
ולענין יין ביין בשל סתם יינן, שאמרו ימכר [כולו] לגוים חוץ מדמי יין נסך שבו, כתב הראב"ד ז"ל דיין במים אם נתערב כדי שיהו המים ראויין לשתיה על ידו בתורת יין, [אפילו] על ידי הדחק, הרי הוא ככבשין שדרכן לתת לתוכן יין, דאמר חזקיה בפרק אין מעמידין (ל"ח, ב') דאסורין בהנאה, והילכך יין ביין נמי מסתם יינן, אם נתערב בו הרבה כדי שכנגדו במים יהיו ראויין לשתיה על ידו, אסור הכל בהנאה, שלא אמרו יין ביין להקל אלא להחמיר. ואנו כבר כתבנו גבי כבשין, דההיא דחזקיה דלא כרשב"ג, וחזקיה נמי מתני' הוא דמפרש, אבל לרשב"ג אפילו בידוע שנתן לתוכן יין ימכרו חוץ מדמי יין [נסך] שבהן, ומיהו סעד מצאתי לרב ז"ל בירושלמי, דגרסינן בירושלמי גבי פלוגתא דרשב"ג וחכמים (פ"ה, הי"ג) אמר ר' יוסי חד מן רבנין נפיק מבי וועדה ואמר, איתפלגון ר' יוחנן וריש לקיש, חד אמר הלכה כרשב"ג וחד אמר אין הלכה כרשב"ג, ומודה רשב"ג ביין לתבשיל שהוא אסור, אלמא בכל מכשירי האוכל מודה רשב"ג מפני שהוא כגופו של יין נסך. ומיהו קשיא לי, חדא דיין נסך שנפל לבור סתמא קתני, ואפילו נפל בו הרבה שכנגדו נותן טעם במים, ולא עוד אלא שמאותה שבירושלמי משמע בודאי כן, מדקאמר מודה רשב"ג ביין לתבשיל, כלומר שמכשירו כיין לכבשין וכיוצא בו, אלמא בדכוותה אמרי' יין ביין ימכר כולו לגוים חוץ מדמי יין נסך שבו, ועוד דרב נחמן דפסק הלכה בגמרא וחשיב ואזיל כרוכלא, יין ביין וחבית בחבית ביין נסך ובסתם יינן, וחלק כל הדינין אחד לאחד, לא הוה שתיק מיניה לעולם, שהרי הוא לפרש בא ולא לסתום, ועוד דרב נחמן הוא דקאמר בפרק ר' ישמעאל, וכי שכשוך עושה יין נסך כלומר לאסור בהנאה כל תערובתו, אלמא אינו אוסר לעולם כל תערובתו, ואפילו נפל שם הרבה מן המשוכשך, ועוד דאמרינן (ע"ד, א') אמר רב הלכה כרשב"ג חבית בחבית אבל לא יין ביין, ושמואל אמר אפי' יין ביין, ולכאורה ודאי משמע דיין ביין דשמואל, דומיא דחבית בחבית לרב, ולומר דאפילו חבית שנשפכה בתוך יין של היתר ימכר כולו חוץ מדמי יין נסך שבו, כך נראה לי, וגם מדבריו ז"ל נראה שכתב מתחלה כן וכמו שכתבתי למעלה.
ולמכור את הכל בהולכת הנאה לים המלח, יש מי שאומר מותר ואפילו יין ביין של ודאי יינן, דיותר עדיף פדיון, בהולכת הנאה לים המלח, ממכירת כולו לגוים חוץ מדמי יין נסך שבו, וזה [היא] דעתו של הרב ר' זרחיה הלוי ז"ל, וגריס בפרק כל הצלמים (מ"ט, ב') ההוא גברא דאיערבא חביתא דחמרא דאיסורא בחמריה, כלומ' שנשפכה חבית של יין נסך גמור לתוך יינו, אתא לקמיה דרב חסדא, אמ' ליה זיל שקול ארבעה זוזי דמי חמרא, ושדי לנהרא, ואידך תשתרי לך בהנאה. אבל בהלכות הרב אלפסי ז"ל גריס דאיערבא ליה חביתא דסתם יינן בחמריה, ולומר דדוקא בסתם יינן אבל בודאי יינן לא. ומכל מקום נראה מדבריו, שסתם יינן [מיהא] שנתערב יין ביין, מותר בהולכת הנאה לים המלח. אבל רבינו חננאל ז"ל כתב ההוא גברא דאיערבא ליה חבית של יין נסך מסתם יינן, של נכרי, בחביות של יין שלו, ואמר לו רב חסדא זיל שקול ארבעה זוזי דמי חבית אחת, ושדי בנהרא [ושאר חביות כולן מותרות לך בהנאה]. וממנו אנו למדין, דדוקא חבית בחבית דסתם יינן אמרינן יוליך הנאה לים המלח, אבל בודאי יינן, אפילו חבית בחבית לא, אלא דוקא במוכר לגוים חוץ מדמי יין נסך, אבל בהולכת הנאה לים המלח לא.
